גדיר נ' בע"מ- 513764357

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל (מר אורי אוחיון, להלן – כב' הרשם), מיום 23.6.14 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להורות על ביטול כל ההליכים נגדו או לחלופין על עיכובם.

ככל שניתן להבין מהבקשה שבפניי באופן בו נוסחה ומנספחיה – שייאמר מיד כי לא היה בהם כדי לשפוך אור על מלוא תמונת תיק ההוצאה לפועל - הרי שהמבקש העלה ככל הנראה כבר בשנת 2012 טענות לעניין פירעון החוב ועיכוב הליכים אשר ככל הנראה נדונו וכבר נדחו מספר פעמים על ידי כב' הרשם במועדים שונים וככל הנראה בפעם האחרונה בהחלטה מיום 13.10.13. יצוין כי מהחלטת כב' הרשם עולה כי על ההחלטה מיום 13.10.13 (שלא צורפה לבקשה) לא הוגש ערעור והיא חלוטה.

בקשתו האחרונה של החייב מיום 22.6.14 לביטול הליכי ההוצאה לפועל נדחתה כאמור בהחלטה מיום 23.6.14 בה קבע כב' הרשם כי בקשת החייב כבר נבחנה מספר פעמים ונדחתה ואין הצדקה לשוב ולהידרש אליה. כמו כן דחה כב' הרשם את הבקשה לגופה בשים לב לכך שלא הוצגו כל אסמכתאות על ביצוע התשלומים הנטענים על ידי החייב.

בבקשה שבפניי מבקש החייב להשיג על ההחלטה תוך שהוא שב ומעלה את כל טענותיו לעניין גופו של החוב. בשולי הבקשה ובבקשה לסעד זמני עתר החייב להסיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ המוטל עליו על מנת שיוכל לצאת עם משפחתו לחו"ל בעת הקרובה - עתירה שנראה כי כלל לא הובאה לפתחו של כב' הרשם.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה.

להלן הנימוקים.

תחילה יצוין כי הבקשה כפי שהוגשה אינה פורשת את מלוא התשתית המשפטית והעובדתית הצריכה לעניין בשים לב לכך שלא הובאו לעיוני הבקשות או ההחלטות הקודמות במלואן. העובדה כי המבקש בחר לצרף דווקא החלטה מחודש יוני 2012 באשר לאי קבלת תגובת הזוכה מעוררת אי נוחות מסוימת. עם כל הכבוד, טענת המבקש כי לא קיבל את ההחלטות אינה פוטרת אותו מהצגתן פעם שהוא מבקש להעלות טענות ביחס לאותן החלטות ולא ברור כיצד מצופה ערכאת הערעור לבחון את ההחלטות והטענות המועלות כאשר התשתית המינימלית הנדרשת לא הונחה.

זאת ועוד: חוק ההוצאה לפועל קובע באופן ברור את המועדים הקצובים בדין להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות כב' רשמי ההוצאה לפועל על פי העניין ואין לאפשר עקיפה של מועדים אלה באמצעות בקשות נוספות או מעין בקשות "לעיון מחדש" שאין בהן כדי לבסס תשתית חדשה המצדיקה בחינה מחודשת ובעניין זה החלטת כב' הרשם מקובלת עליי במלואה.

בית המשפט העליון קבע ככלל:

"אם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם ".

(ר' רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, פורסם בדינים עליון צ 628).

הדברים יפים בשינויים המחויבים למקרה שבפניי.

אין לאפשר למבקש להביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם כפי שעשה בחודש יוני 2014 וזאת בשים לב לכך שמדובר בהחלטות שניתנו כבר בשנת 2013. ממילא בקשות לעיכוב הליכים הינן בקשות המוגשות ביוזמת החייב והיה מצופה כי החייב יפעל לבירור מצב בקשתו חודשים קודם לכן ולא הוצג בפניי נימוק של ממש מדוע לא עשה כן. תצהירו של החייב המצורף לבקשתו מנוסח בצורה לאקונית, ללא פירוט של תאריכים או מועדים ואין בו כדי לבסס את טיעוני המבקש כדבעי.

ממילא הבקשה שהוגשה לכב' הרשם ביוני 2014 אינה בקשה להארכת מועד כלשהיא אלא בקשה דחופה נוספת לעיכוב הליכים. ככל שהיו למבקש השגות על ההחלטות שניתנו במהלך שנת 2013 היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור במועד המתאים לכך ולא להביא להארכת המועדים באופן מלאכותי על ידי הגשת הבקשה הנוכחית שכשלעצמה אין בה ממש.

כאמור לעיל, גם לגופו של עניין נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

לא מצאתי כי נפלה טעות המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור בהחלטה מיום 23.6.14 (בשים לב לאופן בו נוסחה הבקשה מיום 22.6.14) שכאמור היא, והיא לבדה, עומדת לבחינה במסגרת בקשה זו.

כב' הרשם אוחיון התייחס שוב ובהרחבה לכל טענות החייב ונימק החלטתו באופן מפורט ומלא בשים לב לכך שמלוא המידע הרלבנטי לבקשה היה מצוי ברשותו במועד מתן החלטתו ולא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטתו לגופה. כב' הרשם סקר את כל הבקשות והתנהלות המבקש עד כה וציין כי המבקש לא ערער או ביקש לערער על החלטה כלשהיא בתיק. עוד תוארו מחדלי המבקש מלהתייצב לדיונים שנקבעו בבקשתו פעם אחר פעם, הגם שזומן כדין, מבלי שהוא מנמק זאת. גם טיעוני המבקש לעניין ביצוע תשלומים כלשהם העולים על סכומי החוב בתיק נבדקו ונמצא שאין בהם כל ממש.

ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בהחלטות הערכאה הדיונית ובמיוחד בשים לב לנסיבות העניין בכללותו ולדרך פעולתו של המבקש עד כה.

בשולי הדברים יצוין כי אפשר והרקע להגשת הבקשה נעוץ דווקא ברצונו של המבקש לצאת לחו"ל עם משפחתו ואולם אין בנימוק זה כדי להצדיק התערבות בהחלטה מיום 23.6.14 שכשלעצמה לא נפל בה כל פגם.